ההתפתחות של האינטרנט שינתה את העולם, הטכנולוגיה והאנשים בצורה עמוקה וקשה לדמיין חיים בלי להיות מקוונים. המכשיר שמאפשר את כל זה אפשרי נקרא הנתב, אותה קופסה קטנה המחוברת לשקע בקיר, ועליה כמה דלתות ונורות, המאפשרת לכל המכשירים להתחבר לאינטרנט בו זמנית.
בלעדיו לא הייתם יכולים לגלוש באינטרנט, לא תוכלו להזרים סרטונים, או אפילו להתחבר לפייסבוק.
יש גם נתב לחיבורים ניידים ניידים, גם אם זה לא בבית אלא ביחידות הבקרה של ספקי הרשת.
במאמר תיאורטי גרידא אנו מנסים להסביר כיצד נתב באמת עובד "> כיצד לגשת לנתב
החומרה
המערכת הראשונה שעבדה כנתב היא השער ל- ARPANET, העובר של האינטרנט המודרני מלפני מספר שנים.
הנתב הזה היה מכונה ענקית כמו מקרר.
הנתבים הנפוצים ביותר כיום יכולים להיות מוחזקים ביד, עולים כמה עשרות יורו ומורכבים ממעבד, זיכרון זיכרון הבזק ויציאות אתרנט.
הם כל כך פשוטים שבלי להיות אשף מחשבים, ניתן היה לקחת מחשב ישן ולהמיר אותו לנתב ללא קושי.
לכל הנתבים יש יציאת WAN (Wide Area Network) המהווה את החיבור הקווי המחבר את הנתב לקיר באמצעות כבל.
לאחר מכן, יש מספר גדול של יציאות רשת מקומית ( LAN) לחיבורים מקומיים לחיבור הכל לרשת.
אם יש אנטנה (יתכן שהיא לא שם), הנתב כולל גם קישוריות אלחוטית אלחוטית, המשדרת לרוב בתדרי רדיו 2.4 גיגה ו -5 גיגה לחיבור כל המכשירים ללא הפרעה (נתב "פס כפול") ).
כדי להפעיל נתב, בדרך כלל, אתה רק צריך לחבר את כל הכבלים הדרושים ולהפעיל אותו.
באופן כללי, כפי שנכתב במדריך תצורת נתב, אתה יכול לגשת ללוח הבקרה על ידי הזנת כתובת ה- IP שלו בדפדפן (המספר שהוקצה לחיבור האינטרנט המתחיל בדרך כלל ב- "192.168").
הדבר עשוי להשתנות בהתאם לדגם הנתב ועליך לעיין במדריך למשתמש.
איך זה עובד?
העיקרון העומד מאחורי הפעלת הנתב הוא די פשוט: הוצאת מידע מהכבל או ה- DSL דרך חיבור WAN (שמגיע אז מהאינטרנט), הנתב מכוון את המידע למכשירים המחוברים השונים ומוודא שכל הנתונים מועברים כראוי. .
הנתב מסוגל להקצות אינדיבידואלי IP מקומיים לכל המחשבים ובמקביל ליצור דרך נפרדת לכל מערכת המחוברת לאינטרנט.
כל זאת כדי לומר שהנתב מאפשר לך לחבר התקנים מרובים למודם ADSL .
בנוסף לתרגום חיבורי נתונים וניתוב, הנתב מסוגל גם לתפקד כחומת אש, ומונע מתעבורת אינטרנט בלתי רצויה להיכנס למכשירים מחוברים.
אתה יכול לחשוב על הנתב כקו ההגנה הראשון של הרשת, שמבטל נתונים שלא נראה שמופנים לאחד המחשבים המחוברים.
מחק למעשה נתונים לא רצויות ובכך מונע שישנם פריצות חיצוניות בלתי מורשות.
אמנם הנתבים אינם שונים זה מזה ביחס להשגה ומעבירים נתונים, אך הם לא כולם אותו דבר, לפחות כשמסתכלים על נתבים אלחוטיים .
נתבים אלחוטיים פועלים בשני פרוטוקולים נפרדים, 802.11g ו- 802.11n שהם מהירים יותר.
הבדל זה אומר שמחשב עם כרטיס wifi 802.11g אינו יכול להתחבר לנתב עם פרוטוקול 802.11n.
בדרך כלל, נתבים 802.11n עובדים גם עם כרטיסי רשת 802.11g אם כי הם ישדרו לאט יותר מבלי לנצל את הטכנולוגיה הטובה ביותר שלהם.
איך אתה מתחבר לאינטרנט?
כאשר אנו מדברים על רשתות מחשבים, בדרך כלל (לאו דווקא) אנו מתכוונים לקבוצת מכשירים המחוברים לאותו נתב.
הם מחוברים זה לזה דרך הנתב אשר בתורו מחובר למודם או לכבל כדי לאפשר למחשבים להיכנס לאינטרנט.
המודם הוא המכשיר שמתקשר עם האינטרנט ומקבל / מקצה כתובת IP השייכת לרשת WAN.
המחשבים השונים, העוברים דרך הנתב, יוצאים באינטרנט כאילו היו ישות אחת, עם אותה כתובת רשת או כתובת IP, המוקצה על ידי הספק ושונה מכתובות רשת LAN שהנתב עצמו מקצה לגופים השונים מחשב.
לכן רשת ה- WAN מופרדת, גם מסיבות אבטחה, מ- LAN, זה שמחבר בין המחשבים הביתיים יחד.
האינטרנט אינו אלא ה- WAN העולמי ולמרות שלעתים קרובות הם נוטים לחפוף במילים, הוא שונה מהאינטרנט העולמי שהוא רק אחד משירותי האינטרנט.
האופן שבו נתב מתקשר בפועל עם מודם DSL כדי לספק את האינטרנט הוא מושג מעניין שניתן להסביר בצורה מופשטת.
קודם כל חשוב לדעת שכל פיסת מידע המועברת באינטרנט נקראת למעשה " חבילה ".
לדוגמה, כשאתה פותח דף אינטרנט, המחשב שולח חבילת נתונים ובתמורה מקבלים מנה אחרת שטעינה את המידע המבוקש.
מנות אלה עוברות סדרה של פרוטוקולי תקשורת ותוכלו לקרוא על כך במאמר: " איך מחשבים מדברים זה עם זה ברשת דרך TCP / IP? "
הנתבים ממלאים תפקיד מפתח בהעברת המנות הללו, מכיוון שהם פועלים כמרכזיית מיון עבור כל מנות שהם שולחים ומקבלים.
כל הנתבים המחוברים לאינטרנט מתקשרים זה עם זה באמצעות מערכת ה- IP בכדי להבטיח שאילוף הנתונים יוחזר לצמתים הנכונים (למשל מהמחשב שלי לשרתים של גוגל כשאני מבצע חיפוש).
בהתחשב בחשיבותו, אני ממליץ לקרוא את המדריך עליו ניתן לקבל נתב wifi לרשת הביתית האלחוטית
